יומיים לפני אני סוגרת הרשמה ומקבלת מכולן כמה מילים על עצמן, על איך היו רוצות שאציג אותן ומהן רוצות עכשיו - שהרי לשם כך התכנסנו, הפעם, ל-Restart לשנה החדשה.
זה השלב שאני מתחילה להתחבר לנשים המעניינות שיגיעו (למרות שלחלקן אני כבר מחוברת) ולחכות לרגע הזה שהן יכנסו בדלת ויתחיל הקסם, לא לפני שאני חולמת מתכננת, אורזת - כמו לפני טיסה.
שש בבוקר יקיצה, אני יוצאת לארגן גם את הגינה ובטיימינג מופלא אני מגלה שהגשם הראשון שטף אותה, מסמן בדרכו התחלה חדשה, שוטף את מה שהיה - ואז היא מפציעה - השמש. נגה שמש. מרגיעה שהגשם שטף גם את הצרידות שהייתה והיא לגמרי מוכנה ומהזה מתרגשששת כי עם קהל כזה עוד לא עבדה (לילה קודם היא קיבלה ממני את הרשימה).
8.00 נביחה ראשונה דינו (הכלב) מתריע - הגיעה מ(ה)רשימה!!!
לאט לאט נאספות 31 מרשימות ואנחנו מתיישבות, לא לפני שעשינו קפה, תקענו מאפה החלפנו הי וזה.
רגע לפני שאני מעבירה לנגה את המיקרופון, אני מראיינת אותה כדי שנבין למה בגיל 30 כשהיא בפסגת הקריירה כתזונאית ראשית באסותא היא עושה את אחד השינויים המשמעותיים בחייה ומתחילה את המסע שלה בעולמות התודעה.
אממה היא לא סותמת ת'פה (בקטע טוב) והיא מרתקת זותי ויש לה אנרגיות שיווו* איכשו אני מחלצת ממנה לרגעים את המיקרופון ומצליחה להשחיל פה ושם שאלה.
בסיום הריאיון אנחנו עוברות לנח. לא מדום לנח אלה מכיסאות לכריות ונגה מטיסה אותנו למחוזות הדמיון.
ולא לכולן ולא תמיד זה נוח לעצום עיניים ולהרפות כי המחשבות יש להן חיים משל עצמן ויש את הקונפליקטים - קיצר, סלט.
כמו שאייל המורה שלי ליוגה ומדיטציה (כפרה עליו) אומר - להרפות זה הכי קשה.
בין טיסה לטיסה היו לנו גם כמה קונקשנים עם אחרות כי עבדנו גם בזוגות. בשלשות. מה שבא :-) זרמנו...
ורגע לפני שאנחנו מסיימות נגה מזכירה לנו כמה חשוב לטוס כדי להתקרקע וכל אחת זורקת את האבן שלה למים כדי לייצר את האדוות במציאות החדשה שלה.
חיבוקים, צילומים "ביי" ו-"מתי המפגש הבא?!" המרשימות מתפזרות ומתחילים הקיפולים שבזכות מיקה מדהימיקה ומימי אלא מי - תוך שעה מי היה מאמין שהיה כאן טרנמינל מלא וקדחתני היום.
ואני מתיישבת ונושמת וחושבת על הפוסט שהתחייבתי לכתוב
וממש לא בא לי מילים
אני רוצה רק להישאר בחוויה אבל התחייבתי,
אז כתבתי.
אבל תכל'ס
אני במצב טיסה
