מה הקשר בין חום של מחלה לקריירה שלכם? שיחה בסלון עם ד"ר יובל אבני

"פחד להחלטה, הוא כמו חום למחלה", אומר ד"ר יובל אבני שהתארח בבית של יעל

רופא כירורוג בדימוס, כיום בעלים של קרן השקעות

ביום רביעי אירחתי את יובל ועוד כשלושים מנהלו.ת לשיחה בסלון על ניהול הפחד בקבלת החלטות בקריירה ובחיים.

העובדה שיובל, פחדן מלידה לא מנעה ממנו לקבל כמה החלטות אמיצות בקריירה ולא פעם לעשות פניית פרסה - הוא למד לחיות איתה ומצא את הדרך שלו לנהל את הפחדים שלו שאגב, לא נעלמו .

"לא סתם הקדמתי והגעתי לפני כולם. זה עדיין מפחיד אותי להיכנס לחדר מלא". סיפר לנו.

רגע לפני שדיברנו על הפרקטיקה שלו (הפעם, כפחדן. לא כמנתח ולא כמשקיע) – עשינו בריף על הקריירה שלו –

ד"ר יובל אבני, שותף מנהל ומייסד של קרן ההון סיכון קרשנדו, קרן שמשקיעה במיזמים צעירים בעולמות התוכנה, הנו רופא כירורג בוגר הטכניון בהצטיינות. בנוסף יובל גם שותף מייסד בקרן הון הסיכון סוואנלאב במדריד, בעברן יובל היה מנכ"ל Beta-O2 חברה חדשנית ופורצת דרך המפתחת לבלב מלאכותי ושותף  בקרן ההון סיכון הוותיקה גיזה בה ריכז את תחום פעילות ההשקעות בקטגוריית מדעי החיים והקלינטק והיה אחראי על הפיתוח העסקי הבין לאומי של הקרן.

יובל הוא יזם, מקים ומנהל של חברות וקרנות בתחומי ההשקעות, השירות והטכנולוגיה בארץ ובעולם. הוא מקדיש ממרצו ומניסיונו להרצות בפני יזמים וחברות ואף משמש  מרצה אורח בתוכניות יזמות ומנהל עסקים במספר אוניברסיטאות בארץ והוא המרכז האקדמי של הקורס "גיוס כספים למיזמי סטארטאפ"  של הטכניון, בשיתוף עם האקדמיה לפיננסים של BDO.

ניסיונו המקצועי של יובל החל עוד בתקופת הצבא בה שימש קצין ומפקד ביחידה מבצעית מסווגת של אמ"ן. במסגרת שירותו התנסה בתפקוד וקבלת החלטות בתנאי לחץ פיזי ונפשי, ניתוח נתונים ונחשף באופן מעמיק לתחומי הטכנולוגיה השונים, בעיקר בתחום התקשורת והמכניקה.

השכלתו המדעית וניסיונו של יובל הובילו אותו עם השנים לפיתוח ותמיכה במוצרים וחברות שזכו להצלחה חובקת עולם.

הוא בן 52, אבא של טל ודנה, בזוגיות עם שירי רופאת משפחה ובין לבין מטייל בכל מקום שאפשר ועדיף עם ארבעה גלגלים.

לא הכרתי אותו. נתקלתי בו במקרה באחד משיטוטי בפייסבוק. עצרתי, קודם כל בזכות איך שהוא נראה (סליחה ר' . אתה הכי) נשארתי בגלל הסיפור והרמתי לו טלפון. לשמחתי הוא ענה ונענה להצעתי לבוא ולספר את הסיפור שלו, לתת את הזווית שלו על ניהול הפחד בקבלת החלטות בקריירה –

כי כשאני מלווה מנהלים במעברים , גדולים ככל שיהיו מתמודדים עם שאלות של זהות –

"אם אני לא מי שהייתי ואני עוד לא מי שאני אהיה- אז מי אני?!"  זו חוויה שיכולה, לא פעם, לטלטל.

הנה כמה גירסאות חוזרות שאני שומעת בשיחות עם מנהלות.ים שאני מלווה –

"אם אני כבר לא המנכ"ל, אז מי אני?" (אובדן זהות ומעמד)

"בניתי חיים ברמה מסוימת, איך אני מוותר על זה?" (ירידה בהכנסה וביטחון כלכלי)

"כולם יחשבו שהשתגעתי, שוויתרתי על הכול בלי סיבה." (מה יגידו?)

"איך אתמודד עם להיות טירון שוב בגיל הזה?" (להתחיל מחדש)

"מה אם אכשל ואצטער על זה? אולי עדיף להישאר במקום בטוח." (פחד מכישלון ואי-ודאות)

"השקעתי שנים בבנייה של משהו, איך אני פשוט עוזב את זה?" (נאמנות למה שבנו)

"קל להתלונן, קשה באמת לשנות." (יציאה מאזור הנוחות)

יובל התמודד עם השאלות האלו בכמה נקודות במסעו  -

כילד סקרן ששוטט בין תמונות בכרך החלל של אניציקלופדית תרבות , כבן של טכנאי במעבדת אוירונאטויקה בטכניון חלם להיות טייס – הגיע  לקורס טייס ולמרות שהיה טוב ולמרות מכבש הלחצים שהופעלו עליו , חתם ויתור כי הוא לא נהנה לטוס.

הוא ויתר על קריירה צבאית מבטיחה מעניינת עם מעמד והשפעה והלך ללימודי רפואה –

כמה מקצועות כבר יש? "אני טוב בידיים ואוהב לחקור- רפואה נראה לי מתאים"...

את המחשבות וההירהורים אם הוא באמת רוצה להיות רופא "הרגשתי שאני עושה מה שעשו קודם, יש ספר ואתה עובד לפי הספר. לא מספיק עניין אותי.." גדע אירוע מכונן – "יצאתי מניתוח מורכב והרגשתי אלוהים. היה שם אחד בכיר שאמר לי שאני אפס". באותו רגע שמתי את המפתחות.

עם שתי בנות ומשכנתא הוא מגלה במקרה שיש דבר כזה קרן השקעות ומשתלב כאנליסט

ומבין שהעבודה בקרן מאפשרת לו כל הזמן ללמוד , לחקור , אם תרצו לנתח וזה מה שהוא הכי אוהב לעשות.

"לנהל כסף של משקיעים זו אחריות עצומה ויש שם לא מעט פחדים. הם תמיד יהיו שם אני  רק משפר את היכולת שלי לנהל אותם"

ככה:

• להתידד עם הפחד - הפחד הוא חבר, שמרו עליו והוא ישמור עליכם

• לספר על הפחד לכמה שיותר אנשים -פרופורציה זה כח

• לפרט את הפחד - לנתח באופן הכי קר כל מרכיב ממפלצת גדולה להרבה מפלצונים קטנים

• לתת זמן, לחוות תסכולים -הייאוש לא נעשה יותר נח

• לבנות Fold Back Option - לעולם לא לקפוץ בלי מצנח

• לזהות את נקודת התהפכות הפחד - עכשיו הפחד מלהישאר גדול יותר מהפחד לעזוב

• 
  

ואיך זה קשור לקמט המירמור שלי?

ככה:

בזכות הגיל שלי ובזכות כמה מירמורים שאספתי בדרך יש לי קמט בין הגבות. אייל המורה שלי ליוגה כפרה עליו קורא לו קמט המירמור.

באופן מוזר, או לא, הוא משתנה . הוא הרבה יותר עמוק ובולט בכניסה לשיעור והרבה פחות ביציאה ממנו. יש משהו במסע הזה שהגוף , הנפש והמיינד עוברים במהלך שעה וחצי של תרגול שמשפיע עליו. לטובה. לא רק עליו. תודה לאלוהי היוגה, לדנה הבסטית שלי אהובתי שחיברה אותי לאייל שמחבר אותי ליוגה . לעצמי.

למה אני כותבת על זה?

כי השבוע חשתי מירמור. מי ישמע?! – איבדתי ילדה? מה אני אדוה?

מי ישמע?! מה אני בודדה? כולם ממורמרים במידה כזו או אחרת. לא חסרות סיבות.

כולה היה ספק מסיבות כאלה ואחרות שהמפגש המתוכנן ב "בית של יעל" ליום רביעי עומד בספק וזה מירמר אותי. מאותו הרגע שהספק עלה, הגוף שקע, כבדות אחזה בכל איבר ולכל עבר . הבטן רחשה המחשבות התרוצצו בכל המסלולים , גם באין כניסה והקמט, הקמט הביע את חותמו ולרגע אפילו היה נדמה לי שאני שומעת אותו בקולו אומר לי החצוף – גם אלף מזרקים (של בוטוקס) לא יכבו אותי גברת. איתי את נשארת.

כתבתי לחבר שגם הוא מחכה למפגש ברביעי – "נראה לי לא קורה".. והוא ענה לי "מבאס".. מה שהוסיף לו לקמט, לא מספיק אני מבואסת אני גם מבאסת. עוד שנייה נכנסת למיטה מכסה. גם אותי גם את הקמט הרשע.

אממה . קיבלתי הודעה –

"שומעת" – "הצלחתי לסדר, אני מגיע ברביעי".

ההודעה הזו הייתה ממחלקת המוסר. אני אסביר:

מחלקת המוסר היא השכנה של מחלקת מירמורים. ואיך אומרים , עם שכנים עדיף לשמור על יחסים.

אותה אדוה חברה אהובה , איבדה את נועם אברמוביץ, בתה האהובה שהייתה תצפיתנית בנחל עוז. מניחה ששמעתם.

לפני שבועיים פגשתי את אדוה בכנס לאנשי משאבי אנוש ומנהלים  - "מכאב למשמעות" , היה סופר מעניין וחובה בכל בית מה שנקרא

יצאתי משם עם לא מעט מחשבות , הרהורים תובנות ועם משפט אחד של אדוה שנחרט בי במיוחד –

"זו חובה מוסרית של של כל אזרח להגיד תודה ללוחמים, לאנשי המילואים ולמשפחותיהם שבזכותם אנחנו כאן"

הרגה אותי . למרות שזה נשמע ממש רע בהקשר הזה. מיד הרגשתי אשמה – מה אני עושה? איך אני מודה?

קיצר, אותה הודעה הגיעה ממילואימניק. שמה שיש לי אני נותנת לו . במתנה . באהבה. כתודה. אנחנו מתחילים תהליך של ליווי כי המשמעות שלו קצת השתנתה בעקבות המלחמה. מה שנחשבה לפניה כמשרת חלומותיו מתקשה להתחרות עם המשמעות שחש בתקופת הלחימה ועולות בו שאלות – לאן מכאן.

כשהוא הודיע שמגיע אמרתי לעצמי -  אין מצב לביטול או דחייה. מתקיים ויהי מה.

"זה בשבילו" אמרה מחלקת המוסר. יש כאן הזדמנות להגיד תודה

המפגש התקיים . נכנס לנו ללב ולמח היובל הזה. הפעם בלי סכין המנתחים, עם כל הרעידות שאסף בדרך, אחת אחת

ואיזה כייף לשמוע שמהפגש הזה הזיז אתכן.ם, לפחות בסניטימטר אחד.

תודה שבאתן.ם ושיתפתן.ם

ובפעם הבאה שתיפגשו במירמור – כי אמרו לכם לא. כי מה שרציתם לא קרה

תיזכרו  

להגיד תודה

בטוח יש לכם

על מה.

שבוע טוב,

מצגת משתתפים יובל אבני.pdf

הורידו את PDF • 6.71MB

ההתמודדות עם פחד בקבלת החלטות דורשת הכרה בכך שהוא חלק טבעי מהתהליך, ולא בהכרח סימן לכך שמשהו לא בסדר. הנה כמה דרכים לגשת לזה:

1. להבין שהפחד הוא כלי, לא מחסום – פחד מאותת לנו שמשהו חשוב עומד לקרות. במקום להימנע ממנו, אפשר להשתמש בו כמקור למיקוד ולבדיקת כל האפשרויות.

2. לפרק את הפחד – לשאול את עצמנו: ממה בדיוק אני מפחד/ת? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? לרוב, כשמפרקים את החשש, הוא נראה פחות מאיים.

3. למצוא מידע ולהפחית אי-ודאות – פחד מתחזק כשיש חוסר ודאות. בירור עובדות, למידה על ההשלכות האפשריות, ושיחה עם אנשים מנוסים יכולים להפחית חששות.

4. להתנסות בקבלת החלטות קטנות – ככל שמתרגלים החלטות יומיומיות, גם קטנות, הביטחון בקבלת החלטות גדולות יגדל.

5. לשנות את נקודת המבט – במקום לראות החלטה כ"צומת קריטי שאין ממנו חזרה", אפשר לחשוב עליה כניסוי או כשלב בתהליך למידה.

6. לזכור שפחד אינו נבואה – רק בגלל שאנחנו מרגישים חשש, זה לא אומר שהתוצאה תהיה רעה.

7. לקבל את האפשרות של טעויות – אין החלטה מושלמת. גם אם יש טעויות, הן מלמדות אותנו ומובילות אותנו לדרך טובה יותר בהמשך.

פחד מקבלת החלטות דומה לחום במחלה משום ששניהם אינם הבעיה עצמה, אלא סימפטום שמעיד על תהליך עמוק יותר.

1. תגובה טבעית של הגוף והנפש כמו שחום הוא תגובת הגוף לזיהום או לבעיה פנימית, פחד מהחלטה הוא תגובה טבעית לחוסר ודאות או סיכון. הגוף מעלה חום כדי להילחם בגורם זר, בדיוק כפי שהנפש מגיבה בפחד כשהיא מזהה אפשרות של כישלון או טעות.

2. סימן למשהו חשוב. כשיש חום, הוא מאותת לנו שמשהו דורש תשומת לב רפואית. פחד מקבלת החלטות הוא סימן לכך שההחלטה משמעותית עבורנו, ולכן אנו מהססים.

3. חלק מתהליך הריפוי או הגדילה חום הוא שלב טבעי בהחלמה—לא הבעיה עצמה, אלא הדרך של הגוף לטפל בה.

פחד הוא שלב טבעי בצמיחה אישית—לא מכשול, אלא חלק מהדרך ללמידה והתקדמות.

4. לא צריך להימנע מהם, אלא להתמודד נכון. חום לא תמיד דורש דיכוי מיידי (למשל, לא תמיד צריך להוריד אותו עם תרופות), אלא הבנה של מקורו והתמודדות איתו בהתאם.

גם פחד מהחלטה לא דורש הימנעות או דחייה, אלא הבנה של מה עומד מאחוריו וקבלת החלטה למרות התחושה הלא נעימה.

פלייליסט לשבת

להאזנה

ליום המשפחה, עוגה עגולה

עוגת תפוזים l קרן אגם

למתכון

הפינה של נועם

"מתים עליהם l כאן הסכתים" - פודקאסט בהגשתם של שלושה הורים שכולים מהמלחמה הנוכחית - אדוה . תומר וליאת. אין כמו ההמלצה של דניאלה לונדון כדי לנמק למה חובה להאזין.

להאזנה